טוב לדעת
דגל הוא פיסת בד המתנופפת על עמוד או תורן, בדרך כלל לסימון, לאיתות, או לזיהוי.
לפי מקורה האטימולוגי של המילה, משמעות השם "דגל" היא פלוגה צבאית גדולה, והוא נזכר בפקידת בני ישראל במדבר סיני. רק בתקופה שלאחר המקרא, קיבל השם "דגל" את משמעותו כפיסת בד מתנוססת, לפי הסמל שהיה לאותן קבוצות צבאיות.
השימוש בדגלים החל בשדות הקרב העתיקים לשם תיאום וקישור בין יחידות ובמרוצת הזמן שוכללו לכלי איתות וזיהוי, במיוחד באזורים בהם היה קושי בתקשורת (לדוגמה, הסביבה הימית בה נעשה שימוש בסמפור).
הדגל הלאומי הינו סמל חשוב ביותר והוא עשוי לשמש ליצירת מוקד הזדהות וגאווה בקרב אלה המניפים אותו. שימוש זה בדגלים גדל בעקבות עליית הלאומיות כביטוי לפטריוטיות. הדגלים הלאומיים עשויים לעורר אסוציאציות צבאיות עקב מקורם והשימוש הצבאי הנרחב בהם. הדגל הלאומי הקדום ביותר שעדיין נמצא בשימוש הוא דגל דנמרק, שקיימות עדויות לשימוש בו עוד במאה ה-13.
משהחלו מדינות לאום להקים ציים ימיים גדולים במאה ה-15 נוצר הצורך לזהות בים, ממרחק ניכר, לאיזו מדינה שייכת הספינה. צורך זה הוביל ליצירת דגלים גדולים יחסית, בצבעים חדים וברורים ובעלי צורה גרפית חדה (במקום סמלי האבירים ופסי-הבד של ימי הביניים).
מחקר דגלים מכונה וקסילולוגיה, מהמילה הלטינית VEXILLUM שמשמעותה דגל או כרזה.
היסטוריה
על פי האנציקלופדיה בריטניקה הדגלים הומצאו בידי הסינים או ההודים בתקופה העתיקה והשימוש בהם התפשט לארצות השכנות בורמה, סיאם ושאר ארצות דרום מזרח אסיה. סון דזה מתאר בספרו חכמת המלחמה את השימוש בדגלים ובניסים כאמצעי להעברת פקודות והוראות בשדה הקרב.
הפרסים השתמשו ב"Derafsh-e-kaviani" כדגל בתקופת הממלכה האחמנית בין השנים 330-550 לפנה"ס. ולאחר מכן הוא היה בשימוש בסגנונות שונים עד תקופת האימפריה הסאסאנית המאוחרת (224-651) ואף ייצג את ממלכת פרס ועל כן נחשב כדגלה הלאומי הראשון של איראן.
במקור, ניסייהם של הלגיונות הרומאיים לא היו דגלים כי אם סמלים, כגון סמל הנשר של הלגיון העשירי פרטנסיס. נשר זה הוצב על עמוד ונושאו הרים אותו מעל ראשי החיילים בשעת קרב. ליחידה צבאית מסוימת מדאקיה היה נס של דרקון בעל זנב גמיש אשר התנופף ברוח, הסמל הגמיש הועתק ללגיונות רומא ובסיכומו של דבר, לכל הלגיונות היו ניסים גמישים - הדגל המודרני שלנו.
במהלך ימי הביניים, השימוש העיקרי בדגלים היה לשם זיהויים של מנהיגים בשדה הקרב: באירופה היו אלה האבירים, ביפן היו אלה הסמוראים ובסין היו אלה הגנרלים אשר שירתו בצבא האימפריאלי.
מתקופתו של כריסטופר קולומבוס ואילך, נהוג היה (ולאחר מכן מחויב חוקית) לסמן ספינות בדגל המצביע על הלאומיות שלהם. דגלי סימון אלו התפתחו לדגלים הלאומיים והימיים של ימינו אנו. ובנוסף לכך, הדגלים הפכו לאמצעי התקשורת המועדף בים, דבר אשר גרם להתפתחותם של מספר רב של שיטות סימון באמצעות דגלים.
כאשר אבירי אירופה הוחלפו בצבאות המרוכזים, הפך הדגל כאמצעי זיהוי לא רק מבחינה לאומית אלא גם בין היחידות השונות באותו הצבא. הדגלים הפכו לעצם אותו יש ללכוד ועליו יש להגן. במרוצת הזמן ועם התפתחות הלוחמה בשדה הקרב, הדגלים הפכו לסכנה בעבור אלו אשר נשאו אותם ועד מלחמת העולם הראשונה הדגלים נעלמו משדה הקרב והופיעו מפעם לפעם רק באירועים טקסיים.
צורתו של הדגל היא כמעט תמיד מלבן (לרוב ביחד של 2:3 או 3:5) אך הוא יכול להיות בכל צורה או גודל אשר ניתן יהיה להניפו (מרובע, משולש או בעל זנב סנונית. נדירה עוד יותר הינה צורתו של דגל נפאל - שני משולשים צמודים זה לזה. לדגלי מדינות מוגדר גם היחס הקבוע בין אורך הדגל לרוחבו. בדגל ישראל, למשל, יחס זה הוא 8:11.
העיצוב הרגיל של הדגלים הינו עיצוב של תמונת ראי בין צידו הקדמי לצידו האחורי של הדגל. עיצוב זה הינו זול יותר ליצור והוא מגיע בשני סיגנונות עיצוב:
עיצוב הדגל סימטרי (לשמאל ולימין הדגל) ו2 צדדים זהים (חזית וגב) לדוגמה: דגל ישראל.
עיצוב א-סימטרי (לשמאל ולימין) כאשר התקני ההנפה יהיו לימין הדגל בחזית, ולשמאל הדגל בעורף. (עיצוב זה אינו מהווה בעיה כאשר לא מופיע כיתוב על הדגל).
עיצובים מורכבים אחרים אינם נופלים בקטגורית תמונת הראי ובתמונת החזית והעורף ישנו אלמנט עיצובי אשר אינו סימטרי ויש להציגו ללא קשר לצד ההנפה(בדרך כלל טקסט). שתי דוגמאות לכך:
אותו מרכיב יכול להיות מועתק מן החזית אל העורף.
באופן די נדיר, העורף מציג עיצוב שונה (כללו או חלקו) לחלוטין מזה המוצג בחזית. לדוגמה: דגל פרגוואי, דגל מדינת אורגון האמריקאית ודגל ברית המועצות הישן.
סגנונות עיצוב שכיחים לדגלים כוללים צלבים, פסים, חלוקת השטח לרצועות או ריבועים - מושגים לקוחים מתוך עולם המושגים של ההרלדיקה. שלטי אצולה יכולים להיות מונפים כדגלי אצולה כפי שמונפים דגל מדינת מרילנד, ודגל קיריבטי.
דגל לוב, אשר מציג שטח מלבני ירוק, הינו הדגל הלאומי היחידי אשר מציג צבע אחד ללא כל עיצוב.
אחד השימושים הנפוצים ביותר לדגלים הינו ייצוג אומה או מדינה. הדגל הלאומי מונף לרוב על מוסדות של המדינה כדוגמת בתי משפט, תחנות משטרה, בסיסי צבא ובתי ספר. במרבית המקרים, אזרחי המדינה רוכשים כבוד רב לדגל. מספר עיצובי דגלים של מדינות מסוימות השפיעו על עיצובי דגלים של אומות, מדינות, חבלים וקבוצות שונות. לדוגמה:
דגלה של דנמרק הוא דגל הלאום העתיק ביותר אשר עודנו בשימוש. דגל זה נקרא דנברוו (Dannebrog) והוא השפיע על עיצוב הצלב של מדינות סקנדינביה: נורבגיה, שבדיה, פינלנד, איסלנד והדגלים האזוריים של איי פארו, אולנד, סקניה, ובורנהולם ועל שורה ארוכה של דגלים אזוריים במדינות האזור.
דגל בריטניה (Union Jack) הוא הדגל הנפוץ ביותר, כיוון שהוא מופיע בקנטון של עשרות דגלים. הקולוניות הבריטיות נהגו להניף דגל אשר התבסס על עיצובו של אחד הניסים הבריטיים. רבות מן המושבות השאירו את הדגל הבריטי על דגלן על מנת לשמר את עברן הקולוניאלי. דוגמאות: אוסטרליה, פיג'י, ניו זילנד, טובאלו, וכמו כן הפרובינציות הקנדיות: מניטובה, אונטריו, קולומביה הבריטית וניופאונדלנד ולברדור וכן הוואי האמריקאית.
הדגל ההולנדי הינו הטריקולור העתיק ביותרהטריקולור ההולנדי הנו הטריקולור העתיק ביותר. הדגל הופיע לראשונה בשנת 1572 כ"דגל הנסיך" בצבעי כתום-לבן-כחול. גרסאות נוספות בצבעי אדום-לבן-כחול הופיעו לאחר מכן ללא כל סיבה ברורה אך עם הרבה אגדות סביבם. לאחר שנת 1630 גרסת האדום-לבן-כחול הייתה הנפוצה ביותר. הטריקולור ההולנדי השפיע על דגלים רבים ובמיוחד על דגלי רוסיה, הודו, וצרפת אשר בתורה הפיצה את רעיון הטריקולור עוד יותר.
דגלה הלאומי של צרפת הוא אולי הטריקולור המפורסם ביותר, ועיצובו השפיע על מדינות רבות לאמץ את רעיון הטריקולור לאות הזדהות עם רוח המהפכה הצרפתית, שם עוצב הדגל בשנת 1794. לדוגמה: קוסטה ריקה, הרפובליקה הדומיניקנית, אירלנד, האיטי, איטליה, רומניה, ומקסיקו.
דגל ארצות הברית של אמריקה, המכונה גם "הפסים והכוכבים". באותה הדרך בה מדינות רבות נשאו את עיניהם אל עבר צרפת והושפעו מעיצוב דגלה, כך גם מדינות רבות הושפעו מרעיונות המהפכה האמריקאית, השפעה אותה ביטאו בדגלם. לדוגמה: קובה, ליבריה, צ'ילה, אורוגוואי, ודגל המחוז הצרפתי ברטאן.
דגל רוסיה - טריקולור נוסף, הינו מקור הצבעים הפאן-סלאביים אשר אומצו על ידי רבות מהמדינות הסלביות. לדוגמה: סלובקיה, סרביה, קרואטיה, סלובניה ועוד.
הדגל האירני, הינו מקור הצבעים הפאן-אירניים (ירוק-לבן-אדום) אשר אומצו על ידי מדינות הודו-אירניות רבות. לדוגמה: טורקמניסטן, כורדיסטן, ודגל הרפובליקה של אררט. גם העם הבולגרי, אשר טוען כי מוצאו משבט התראקים האירני הקדום, אימץ את צבעי דגל איראן כמו גם כמה משכנותיה של איראן כגון עומן.
דגל אתיופיה נתפס כמודל לחיקוי בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20 כיוון שאתיופיה הייתה אחת המדינות אשר זכו לעמצאות מדינית באפריקה. כתוצאה מכך, הפך דגלה למקור הצבעים הכלל-אפריקאיים - ירוק-צהוב-אדום. לדוגמה: טוגו, סנגל, גאנה ומאלי.
דגל טורקיה, אשר שימש גם כדגל האימפריה העות'מאנית, השפיע על מספר מדינות מוסלמיות אשר אימצו בדגליהן את מוטיב הסהר. ובהן הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, אזרבייג'ן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, אלג'יריה, תוניסיה, קומורו, פקיסטן, מלזיה, מאוריטניה והמלדיביים. דגל סינגפור כולל אומנם מוטיב של סהר וכוכב ואף משלב אדום ולבן בצבעיו, אך אין בינו לבין דגל טורקיה קשר ישיר.
דגל המרד הערבי אשר ממנו נגזרו הצבעים הפאן ערביים (ירוק-לבן-אדום-שחור) השפיע על דגלי מדינות ערב ירדן, כוויית, סודאן, סוריה, איחוד האמירויות הערביות, סהרה המערבית, דגל מצרים, עיראק, תימן ודגל הרשות הפלסטינית.
דגל ברית המועצות, המציג את סמל הפטיש והמגל המוזהב על רקע אדום, היווה השראה למדינות קומוניסטיות רבות, כגון: גרמניה המזרחית, הרפובליקה העממית של סין, וייטנאם, אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן ומוזמביק.
דגל רפובליקת קולומביה הגדולה אשר נוצר על ידי המהפכן פרנסיסקו דה מירנדה כסמל לתנועת העצמאות בונצואלה כנגד השלטון הספרדי. הצבעים ועיצובם התגלגלו לדגלי קולומביה, ונצואלה ואקוודור אשר חולקים את שילוב הפסים צהוב-כחול-אדום.
דגל ארגנטינה, אשר עוצב על ידי מנואל בלגרנו במהלך מלחמת השחרור הארגנטינאית מספרד, הושפע בעיצובו של דגל הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. דגל התכלת-לבן-תכלת תרם את צבעיו לדגלי גוואטמלה, הונדורס, אל סלבדור, וניקרגואה.
דגלים אזרחיים
דגל אזרחי הינו גרסה של הדגל הלאומי אשר מיועד להנפה על ידי אזרחים או על מבנים וכלי רכב לא ממשלתיים. השימוש בדגלים אזרחיים היה נפוץ בעבר כאשר היה צורך לסמן מבנים או ספינות אשר לא היו בשימוש הצבא. בכמה מדינות הדגל האזרחי זהה לדגל המלחמה או המדינה אך ללא שלט האצולה או סמל המדינה כגון דגל ספרד או דגל פרו.
דגלים צבאיים
דגל צבאי הוא גרסה של הדגל הלאומי, המונפת בעיתות מלחמה. למספר מדינות, כגון בריטניה או פרו ישנו דגל מיוחד אשר מונף על ידי הכוחות המזוינים תחת דגל המדינה.
צבאות אחרים (כגון צבא ארצות הברית) עושים שימוש בדגלם הלאומי כדגל הצבא, ואילו הצבא הפיליפיני מניף את דגל הלאום ובזמן מלחמה, הדגל מונף בצורה הפוכה - זהו המקרה היחידי בו דגל המונף הפוך, מסמל מלחמה (ולא אבל לאומי).
גרסאות גדולות של דגל המלחמה המונפות על ספינות מלחמה, אלו הם ניסי הקרב.
במלחמה הנפת דגל לבן פירושה כניעה.
דגל צה"ל מורכב מדגל ישראל בקנטון ולצידו סמל צה"ל על רקע תכלת.
לכל חיל בצה"ל יש דגל משלו, וכן לכל חטיבת חי"ר דגל משלה. ליחידות גדולות ישנם דגלים משלהן. דגלי חילות היבשה מורכבים ממלבן המחולק לשני משולשים בצבעים שונים:
חיל השריון הישראלי: שחור-ירוק
חיל ההנדסה הישראלי: שחור-כתום
חיל התותחנים הישראלי: שחור-אדום
חיל מודיעין השדה: צהוב-לבן
חטיבת הצנחנים: אדום - לבן (הפוך מדגל חיל הרפואה).
חטיבת גולני: צהוב-ירוק
דגלים ימיים
השימוש בדגלים בים חשוב במיוחד, שכן בים הם יכולים להיות ההבדל בין חיים למוות ועל כן החוקים והנהלים לגבי הנפת דגלים נשמרים בקפדנות.
דגל לאומי אשר מונף בים נקרא דגל ימי (Naval ensign).
על ספינת צי סוחר או על יאכטה נהוג להניף שני דגלים, הדגל הימי של הצי או המדינה של כלי השייט, אשר יונף בעמדת הירכתיים ואילו על התורן יונף דגל המדינה בה כלי השייט מבקר (דגל זה מכונה גם נס ידידות). הנפת דגל זר לבדו במים טריטוריאליים או בנמל של מדינה זרה או אל מול אוניית מערכה זרה, נחשב כרצון להילחם, עם תותחים, על זכותה של הספינה המניפה לעשות זאת. עד ימינו מנהג זה נאכף על ידי ציים ורשויות ברחבי העולם, באמצעות עלייה לסיפון הספינות, החרמות ועונשים כספיים. במדינות שונות ישנו דגל מיוחד הנועד להנפה על יאכטות על מנת להבדילן מספינות צי הסוחר, הבדלה זו נועדה לסמן כי הספינות הללו חופשיות ממטען מסחרי.
עם השימוש בדגלים בים נוצרו מערכות קודים עבור מספרים ואותיות. לכל דגל ישנה משמעות כאשר הוא מונף לבדו או ביחד עם מספר דגלים נוספים. הסמפור משמש כאמצעי תקשורת בין ספינה לספינה במרחקים קצרים.
חטיבת הנח"ל: ירוק-לבן
חטיבת גבעתי: סגול-לבן
חיל הרפואה: אדום-לבן
חיל הלוגיסטיקה: כחול-צהוב
השימוש בשפות
מכיוון ולשפות אין דגלים ייחודיים אשר ייצגו אותם, נהוג לסמן שפות בדגל לאומי כציון השפה למקרים כגון:
ייצוג כישורי השפה של עובד מסוים בחברה.
ייצוג שפות קיימות באתר אינטרנט, תכנה או חוברת מידע.
ברוב המקרים, שיטת ייצוג זאת עובדת כהלכה ואין אליה עוררין, אך ישנם מקרים בהם השימוש בסימון דגלים עלול לגרום לוויכוח שפות.
שפות אשר ישנה מחלוקת לגבי השפה כגון: רומנית ומולדובנית, אשר יש הטוענים כי מדובר בשתי שפות נפרדות.
שפות אשר מדוברות ביותר ממדינה אחת כגון: אנגלית, ערבית, צרפתית, גרמנית, פורטוגזית וספרדית. במקרה שכזה, פתרון נפוץ הוא סימון באמצעות אחד מארבע הדרכים הללו:
דגל המדינה ממנה השפה הגיעה.
דגל המדינה בה נמצא שיעור הדוברים הגבוה ביותר.
דגל משולב של מדינת המקור והמדינה בעלת השיעור הגבוה ביותר (אם הם לא אותה המדינה)
דגל המדינה המזוהה עם השפה ביותר ( פורטוגזית - דגל פורטוגל או דגל ברזיל; אנגלית - דגל אנגליה).
חיל המשטרה הצבאית: אדום-כחול
דגלים דתיים
בדתות מסוימות ישנה לדגלים חשיבות רבה. בבודהיזם למשל, נעשה שימוש בדגל תפילה הצבוע בחמישה צבעים שונים ובזרם הטיבטי נעשה שימוש בדגל תפילה בהרי ההימלאיה. דגלים לאומיים רבים כוללים סמלים ואלמנטים דתיים שונים כדוגמת הצלב, הסהר, או הפנייה לפטרון. קבוצות דתיות נוספות עשויות להשתמש בדגלים על מנת לייצג את הדת עצמה לדוגמת דגלי הכנסיות באנגליה. ביהדות נעשה שימוש בדגל בשמחת תורה.
השימוש בספורט
עקב העובדה כי השימוש בדגלים הוא קל וברור, ישנו שימוש נרחב בדגלים בספורט: במשחק הכדורגל ה'קוון' (השופט אשר עומד על הקווים), נושא דגל מיוחד. הדגל משמש אותם לאותת לשופט המשחק על הפרה פוטנציאלית של החוקים, על זכותו של מי להחזיק בכדור לאחר שהכדור יצא את גבולות המשחק, או להניף את הדגל כאשר אחד השחקנים נמצא בעמדת נבדל. שימוש דומה בדגלים נעשה במשחק הרוגבי.
במשחק הפוטבול השופטים נושאים דגל על מנת לסמן ולהצביע על עברות במהלך המשחק. המינוח הינו "Flag on the play". הדגל עצמו הינו קטן (בגודל של מטפחת) הנזרק על המגרש במקום העברה המשוער על מנת לברר את פרטי המקרה לאחר סיומו של המהלך. בפוטבול האמריקאי הדגל הצבע צהוב ואילו בגרסה הקנדית הדגל מופיע בצבע אדום.
דגל משובץ המציין סוף מירוץ בספורט המוטורי.במרוצי יאכטות, ישנו שימוש בדגלים על מנת להעביר מסרים מספינת השיפוט את סירות המתחרים. דגלים מיוחדים המונפים על ספינת השיפוט עשויים להצביע על זינוק פסול, שינוי במסלול המירוץ, ביטול מירוץ או כל מידע חשוב אחר. הספינות עצמן יכולות להניף דגלים אשר יצביעו על מחאה או צרה אחרת. הדגלים עצמם הם חלק מדגלי הקוד הבינלאומי לאיתות בדגלים בים.
בספורט המוטורי הדגלים נועדו על מנת ליצור קשר עם הנהגים. הדגל המוכר ביותר הינו הדגל המשובץ בשחור ולבן המציין את סופו של המירוץ וניצחון למוביל. דגל שחור מציין עברה, דגל צהוב מסמן כי יש לנהוג בזהירות ובמהירות נמוכה ודגל אדום מסמן לנהגים לעצור באופן מיידי.
אוהדים, במרבית ענפי הספורט, מניפים דגלים לביטוי תמיכתם במתחרים או בקבוצות אותם הם מעודדים. כאשר מתמודדות נבחרות או קבוצות ממדינות שונות, יניפו אוהדים את דגל המדינה אותה הם מעודדים.
הדגל הינו משחק ילדים פופולרי ביותר.
בכדורגל הגאלי, ובהרלינג משחקים הנפוצים באירלנד, דגל ירוק משמש לציון שער ואילו דגל לבן משמש לציון נקודה.
בכדורגל האוסטרלי, שופט השער ינופף בשני דגלי סימון לציון שער, ובדגל אחד לציון נקודה.
בצלילה, דגל הצלילה משמש לציון צולל אשר ירד למים.
קטלוג "פרסום אלונה" אונליין
דגלים לאוטו | דגל למכונית | דגל לרכב | דגלונים עם לוגו מודפס, דגלי יד, דגלוני צה"ל, דגלונים ברקמה, דגל מלבן, דגלי אומות, דגלי מדינות העולם, דגל ייצוגי חיילות, דגלי ייצוג, דגלונים לרכב, שרשראות דגלים, דגלוני קוד ימיים, דגלוני ימיים, דגלונים לספינות, דגלון מדף, דגל אורך, דגלון למסיבות, דגלונים לאירועים, דגלונים שולחנים,דגלוני הוקרה
Car Flags All car flags include plastic sticks and come ready printed one or both sides which ever has been ordered |
