טוב לדעת
משקפת (מילה נרדפת: מצופית) היא אמצעי תצפית המסייע בצפייה למרחק. משקפת מאפשרת לראות דברים רחוקים כשהם נראים גדולים יותר וקרובים יותר, מאשר בצפייה בעין בלתי מצוידת. את המילה חידש אליעזר בן-יהודה בשנת 1896 כגזירה תניינית של המילה משקפיים, במקור במשמעות של טלסקופ.
רכיבים
עצמית - העדשה הרחוקה מהעין שתפקידה לכנס אור. קוטר העוצמית נמדד במילימטרים וככל שהיא גדולה יותר כך גדלה יכולת איסוף האור של המשקפת. ליכולת זו חשיבות כאשר נעשה שימוש במשקפת בתנאי תאורה נמוכים ולצפיה בכוכבים.
עינית - קרויה גם אוקולר, אשר סמוך לו נמצא אישון היציאה הנראה כעיגול מואר הצף מעל העינית. בשימוש במשקפת היא הקרובה לעין. רצוי שכל האור היוצא מהמשקפת יגיע לעין של הצופה ולכן יש חשיבות לכך שאישוני הצופה יהיו ממול אישוני היציאה של המשקפת.
ציפוי העדשות - תפקידו למנוע איבוד אור. משטח עדשה מחזיר כארבעה אחוזים מהאור החודר דרכו. בכל עדשה שני משטחי עדשה והכפלת איבוד האור בכל משטח עדשה בסך משטחי העדשה שבכל הרכיבים האופטיים שבמשקפת עלול להביא לאיבוד אור של מעל לחמישים אחוז. מקובל לצפות את העדשות במגנזיום פלואוריד או בציפויים המורכבים ממספר שכבות של חומרים שונים. שימוש בשיטה היקרה ביותר מאפשר לתשעים וחמישה אחוזים מהאור להגיע אל העין.
מיקוד העדשות - כיוון עיניות המשקפת בהתאם ליכולת הראייה של העין ובהתאם למרחק שאליו צופים. ישנן משקפות בעלות מיקוד קבוע שאינו ניתן לכיוון. במשקפות אחרות קיים מיקוד דו-עיני שמאפשר למקד כל עינית באופן עצמאי. וישנן משקפות בעלות מיקוד מרכזי, במשקפות אלו קיים גלגל מיקוד מרכזי שמאפשר למקד את שתי העיניות בפעולה אחת ובנוסף בורג מיקוד המאפשר לכוון את העינית הימנית באופן עצמאי כדי להתגבר על פער במיקוד בין שתי העיניים.
מערכת מנסרות (פריזמות) - למערכת זו שלושה תפקידים: קיצור אורך המשקפת על ידי "קיפול" מסלול האור שעובר דרכה, הקטנת משקל המשקפת וכן יצירת דמות ישרה ומקבילה. ישנם שלושה סוגי מנסרות: PORRO שבה המרחק בין העיניות קטן מהמרחק בין העוצמיות ובה למסלול האור צורה של האות N, REVERSE PORRO שבה המרחק בין העוצמיות קטן מהמרחק בין העיניות, ROOF שבה המרחק בין העיניות ובין העוצמיות זהה.
מפתח המשקפת - חופש תנועה של שני צידי המשקפת המאפשר להתאים את העדשות למרכזי העיניים של הצופה.
ציפוי גוף המשקפת - ישנן משקפות שנעטפות בגומי עבה וחזק להגנה מפני לחות ומפני חבטות בשעת נפילה וכן לשיפור נוחות האחיזה.
רצועת צוואר - שימוש בה עשוי למנוע את נפילת המשקפת ואת אבדן הקולימציה - המקבילות של שתי המערכות האופטיות - העלולה להגרם כתוצה מהמכה שהמשקפת תקבל.
חצובה- כלי המאפשר למשקפות כבדות במיוחד לעמוד בלי כל עזרת ידיים.
מאפיינים
הגדלה - בכל משקפת ליד אחת העיניות חרוטים שני מספרים המשקפים את קוטר העוצמיות ואת כושר ההגדלה של המשקפת. לדוגמה 7X50 זו משקפת בעלת כושר הגדלה פי 7 ועוצמיות בקוטר 50 מילימטר.
אישון היציאה - קוטר קונוס האור היוצא מהמשקפת אל העין. את קוטר אישון היציאה ניתן לקבל כאשר מחלקים את קוטר העוצמיות של המשקפת בכושר ההגדלה שלה. לדוגמה למשקפת 7X42 אישון יציאה 6 מ"מ.
שדה הראייה - זהו רוחב שדה הראייה שניתן לראות מבעד למשקפת. שדה הראייה הוא במעלות, אך בדרך כלל הוא מבוטא במטרים בהתייחס למרחק של אלף מטרים.
בהירות יחסית - קיים מושג הנקרא בהירות יחסית והוא מחושב באופן הבא: מחלקים את גודל האובייקטיב בהגדלה ואת התוצאה מעלים בריבוע. לדוגמה: הבהירות היחסית של משקפת 50X7 היא 50/7 = 7.1 ו -(7.1) בריבוע הוא בקירוב 50. זו בהירות יחסית שאין כמעט לאף משקפת. אפילו למשקפות 50X12 הבהירות היחסית היא מעט למעלה מ - 20
סוגי משקפות
משקפות קומפקטיות
משקפות שדה
מונוקולר - משקפת שבה טלסקופ אחד בלבד.
משקפות זום - משקפות שעוצמת ההגדלה שלהן ניתנת לשינוי.
משקפות אטומות למים - התקן המקובל למשקפות אלו דורש שלאחר שהות במי ים בעומק חמישה מטרים, במשך חמש דקות לפחות, המשקפת תישאר יבשה ותקינה. משקפות אלו ממולאות בחנקן במקום באוויר והברגותיהן אטומות בטבעות איטום.
משקפות קומפקטיות נחשבות לאחת הקבוצות הפופולריות ביותר מבין כל סוגי המשקפות.
למשקפות קומפקטיות עוצמית קטנה יחסית בדרך כלל מ 20 עד 25 מ”מ. כאשר טווח ההגדלה המקובל הוא פי 7 עד פי 10.
משקפות קומפקטיות מיוצרות בשיטת ה REVERSE PORRO המאפשרת לצמצם את ממדי המשקפת ועדיין לשמר את האיכויות האופטיות של השיטה.
משקפות קומפקטיות עם מנסרות ROOF מופיעות במגוון איכויות. הפשוטות והנפוצות יותר מתאימות לשימוש רגיל בתנאי תאורה טובים.
היתרון הגדול של המשקפות הקומפקטיות הוא גודלן הקומפקטי ומשקלן הקל אשר אינו מכביד על המשתמש.
הגודל הפיזי של משקפות קומפקטיות עלול לעיתים להפריע. הן עשויות להיות קטנות מידי לידיים האוחזות אותן דבר הגורם למתיחות יתר של שרירי האצבעות והידיים. מפתח העיניות עשוי להיות קטן מידי ולהקשות על צפייה נוחה ורגועה.
משקפות שדה הן הקבוצה המגוונת ביותר מכל סוגי המשקפות.
ניתן לחלק את הקבוצה לחלוקת משנה של משקפות בינוניות עם עצמיות בקוטר הנע בין 30 ל 42 מ”מ והגדלה של פי 7 עד פי 8. ומשקפות שדה גדולות עם עוצמית של 50 מ”מ וכושר הגדלה של פי 7 עד פי 15. משקפות כאלה דורשות לעיתים חצובה.
משקפות שדה פופולריות מיוצרות בשיטת ה PORRO המאפשרת לשלב איכות אופטית טובה בעלות יצור נמוכה. משקפות אלו מתאימות לשימושים רגילים, ספורט ולצפרים מתחילים.
מונוקולר הוא בעצם חצי משקפת (או משקפת חד עינית). הוא קל וקטן יותר ולכן הוא מתאים לשימושים הדומים לשימושי משקפת אבל עם יתרון הגודל והמשקל.
מונוקולר מתאים במיוחד לתרמילאים הזקוקים למשקפת קטנה וקלה ככל האפשר. גם בתחום הבילוש והריגול מונוקולרים פופולריים מאחר שאפשר להסתיר אותם בתוך כף היד.
מונוקולר מיוצר הן בשיטת ה PORRO והן בשיטת ה ROOF. טווח ההגדלה הוא בדרך כלל פי 8 עד פי 10 קוטר עוצמית מ 20 עד 30 מ”מ.
משקפות זום לא שונות ממשקפת רגילה, למעט האפשרות של עוצמת הגדלה משתנה, למשל מפי 8 עד פי 20. תכונה זו מלווה במספר בעיות: ראשית המשקפת הופכת להיות כבדה יותר, המנגנון האופטי רגיש יותר ללכלוך ומכות. שדה הראייה הבסיסי של המשקפת קטן בהשוואה למשקפת רגילה עם הגדלה קבועה. האיכות האופטית נופלת בהשוואה למשקפת עם הגדלה קבועה בסדר גודל מחיר דומה.
אבל משקפת זום מעניקה גמישות רבה למשתמש ביכולת לקבוע את שדה הראייה וההגדלה בהתאם לצורך המיידי. לדוגמא, אם אתה מצוי בתצפית בוקר על עדר גנו בספארי בקניה, השתמש בעוצמת הגדלה נמוכה אבל אם תרצה לבודד פרט מהעדר ולהגדילו לא תצטרך משקפת אחרת, כל שצריך לעשות הוא להניע ידית מנוף ולקרב את האובייקט הנצפה אליך.
משקפות אטימות למים הן אלו הממולאות בגז חנקן וכל ההברגות נאטמות בעזרת טבעות איטום. התקן קובע שמשקפת כזו צריכה להישאר יבשה ותקינה לאחר טבילה של לפחות 5 דקות במי ים בעומק 5 מטרים. משקפת אטימה למים מוגדרת כ WATERPROOF כל הגדרה אחרת מעידה על חסינות חלקית וזמנית למים ולחות.
גז החנקן מחליף את האוויר בגוף המשקפת ומונע התעבות אדי מים כאשר גוף המשקפת מתקרר. כך אפשר להשתמש במשקפת באקלים קר מאוד.
במשקפות אטימות למים מקובל להשתמש בגוף משקפת מלא, ללא חיבור או הברגות בין גלילי העוצמית לבית המנסרות. במשקפות כאלו מקובל להשתמש בשיטת מיקוד עינית שאינה מצריכה להניע חלקים פנימיים מבחוץ.
בחירת משקפת
בחירת משקפת היא בהתאם למטרת השימוש במשקפת. משקפות עשויות לשמש למגוון מטרות: ימאות, צפרות, תיאטרון, אסטרונומיה, צפייה בלילה וכן למעקב וריגול.
טלסקופ הוא מכשיר לצפייה בעצמים רחוקים. בצורתו הפשוטה ביותר הטלסקופ הינו צינור שבכל אחד מקצותיו עדשה מרכזת. טלסקופים משמשים בעיקר לצפייה בעצמים רחוקים בחלל כגון כוכבי לכת, כוכבים, גלקסיות וערפיליות, והגדולים שבהם ממוקמים במבנה מיוחד להם, מצפה כוכבים. טלסקופים משמשים גם לצפייה בציפורים וכן יש להם שימושים צבאיים.
המצאת הטלסקופ הנה בעיה היסטוריוגרפית לא פתורה, החורגת מעבר לשאלת זהות הממציא - אם כלל ישנו ממציא אחד ומוגדר - לעבר שאלות מהותיות הרבה יותר; על תפקיד הראייה במדע המערבי, על תפקידם של מכשירים בהשגת ידע על העולם, על יכולתו של מכשיר אופטי לתווך את הראייה מבלי לעוות אותה, ועוד. תפיסת הראייה ומקומה בעשייה המדעית עברה מהפך באותה תקופה - מחַשְׁדָנוּת ודחייה של חוש הראייה ויכולתו להשיג מידע אמיתי על העולם, שאפיינה את הפילוסופיה בימי-הביניים, ועד להסתמכות מרכזית על חוש הראייה במדע המודרני . מושג התצפית המדעית עצמו עבר שינוי מהותי, מרגע שמכשירים אופטיים דוגמת הטלסקופ או המיקרוסקופ התמקמו בין העין הצופה והעולם הנצפה.
המכשיר המדעי המודרני נולד בתקופה שבין 1550 ל-1700; המכשירים המדעיים הראשונים לא עוצבו לשם מדידה, והגיעו לרוב ממסורת "קסמי הטבע", כשהדגש בהם היה על הטעייה ובידור, ולא על תצפית זהירה ואדישה. מהבחינה הזו, הטלסקופ כמכשיר מדעי היה מכשיר מסוג שונה וחדש לגמרי. הטלסקופ, ובעיקר השימוש שעשה בו גלילאו גליליי, הציג שדה ידע מורכב שבו מגוון תאוריות ופרקטיקות שונות נפגשות. העקרונות האופטיים שנכללו בו לא היו מובנים, והתוצאה שהפיק חתכה והשפיעה לרוחב גבולות דיסציפלינאריים מסורתיים, משום שהשליכה על הקוסמולוגיה - תחום שלא נכלל בסמכות הדיון המדעי-מתמטי-אסטרונומי, אלא התאולוגי.
ממציא הטלסקופ
עד היום לא ברור מי היה האדם הראשון שבנה טלסקופ. חוקרי ההיסטוריה של האופטיקה מציינים כי האפשרות הטכנולוגית לצפות בעדשות הייתה לערבים ולוויקינגים עוד במאה העשירית לספירה, וידוע כי עדשות ראייה היו בנמצא באירופה מאז 1280 לערך. רוג'ר בייקון תכנן טלסקופים כבר במאה ה-13, וסביר כי ג'מבטיסטה דלה פורטה השתמש במה שהוא בעקרון שילוב טלסקופי, של עדשה קמורה ועדשה קעורה האחת לפני רעותה, כבר בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-16. דלה-פורטה השיג ודאי יחס הגדלה נמוך מאוד, של 1.5 בערך, אך מעבר לכך, עניינו לא היה בפיתוח מכשיר תצפית מדעי, אלא ביצירת אפקטים קסומים, כחלק מסדרת "קסמי-הטבע" שאסף לספרו Magia Naturalis.
בשנת 1608 בנו 3 אנשים, בלתי תלויים האחד בשני טלסקופים. שלושתם היו יצרני עדשות הולנדים (פלמים), שני יצרני עדשות מהעיר מידלבג מתחרים על תואר הממציא; האנס ליפרסהיי (1570 - 1619) וזכריה ינסן. עם זאת, ההמצאה מיוחסת גם לז'אקוב מטיוס מהעיר אלקמר, בנו של מתמטיקאי ומהנדס צבאי ידוע. מבין השלושה, ליפרסהיי קיבל את הקרדיט להמצאה היות ששמו של ליפרסהיי מופיע על המסמך הראשון הידוע בנוגע לטלסקופ. ב-2 באוקטובר 1608 הוא הגיש בקשה להוצאת פטנט על המצאת "מכשיר לראיית דברים מרוחקים כאילו הם קרובים". עובדה זו אינה מוכיחה בהכרח כי ליפרסהיי גם המציא את המכשיר, מה גם שבאותו החודש הוגשה עוד בקשה להוצאת פטנט על מכשיר זהה, הפעם על ידי מטיוס, בקשה שנידונה ב-17 באוקטובר 1608. אחת הסברות היא שמטיוס הזמין עדשות אצל יצרן העדשות ליפרסהיי, וזה הצליח לנחש את תוכניתו של הראשון.
יהיה אשר יהיה הממציא, הטלסקופים הראשונים הגיעו לשוק ב-1604, אך עוררו עניין מועט בלבד; יכולת ההגדלה שלהם הייתה קטנה (פי 3 לערך), ואיכותם האופטית הייתה גרועה. מדענים התייחסו אליהם כאל אביזרי אשליה, והציבור לא ראה במתקנים הללו יותר מצעצועים.
סוגי טלסקופים
כל הטלסקופים נועדו לאסוף גלי אור או גלים אלקטרומגנטיים אחרים למקדם ולתרגמם לתמונה שהצופה יכול להבין. כל אחד מסוגי הטלסקופים שבהמשך נועד לטפל בגלים באורך גל שונה.
טלסקופים אופטיים
טלסקופ אופטי אוסף ומרכז אור בעיקר מהתחום הנראה של הספקטרום האלקטרומגנטי, ישנם טלסקופים שעובדים בתחום התת אדום והעל סגול. טלסקופים אופטיים מתחלקים ל-3 סוגים.
טלסקופ שובר-אור עובד באמצעות סידור של כמה עדשות.
טלסקופ מחזיר-אור עובד באמצעות סידור של מראות.
טלסקופ קטדיאופרי עובד באמצעות שילוב של עדשות ומראות. |
